אלי ויזל: "מדוע לא הזהירונו?"

אלי ויזל: "מדוע לא הזהירונו?"

כתב היד הבלתי מצונזר של ספרו של אלי ויזל "הלילה" נחשף לראשונה על ידי עופר אדרת ב"הארץ". אדרת אומר כי כתב היד "חושף פנים פחות מוכרות של יצירתו: הרצון לנקום בהונגרים, הזעם על אלוהים והסקס שראה ברכבת לאושוויץ" אדרת שואל "מדוע בחר (ויזל) בחר לשמור על כל אלה בחשאיות"?
על פי אדרת מה שהופך את המסמך למצמרר באופן מיוחד שהוא מהווה "כתב אישום חריף נגד אלוהים ומי שהאמין בו". אני חושב שמה שהופך את המסמך למצמרר באופן מיוחד ולא במקרה אינו מצויין בכותרת של אדרת היא הביקורת שמפנה וייזל אל ההנהגה היהודית בארץ ובעולם:
"לא ידענו מאומה בעוד שבארץ ישראל ידעו, ובלונדון ידעו ובניו יורק ידעו. העולם שתק ואף העולם היהודי שתק. מדוע שתק? מדוע לא מצא לנחוץ להודיענו על הנעשה בגרמניה? מדוע לא הזהירנו? מדוע? אני מאשים גם את העולם היהודי ומנהיגיו, על שלא הזהיר אותנו, לפחות על הסכנה האורבת לנו, למען נחפש דרכי הצלה".
בכך שצינזר את ביקורתו זו ושלא בטובתו, הפך ויזל להיות חלק מההשתקה בכל הנוגע להתנהלותה של התנועה הציונית בכלל והיישוב בפרט בזמן השואה. יהודה באואר, הנחשב היום לבכיר ההיסטוריונים של השואה, הקדיש בספרו הראשון "דיפלומטיה והתנגדות" (1966) אשר דן במדיניות הציונית במלחמת העולם השניה, פסקה אחת בלבד ליחס היישוב לשואה:
"הבעיה של יחס היישוב בארץ (ושל היהדות בעולם בכלל) לידיעות על דבר השמדת יהודי אירופה היא אולי אחת השאלות החמורות והנוראות שההיסטוריוגרפיה היהודית החדישה נדרשה להם. כמה וכמה פנים אשר לשאלה זאת טרם הובהרו אפילו, שלא לדבר כלל על יישוב הדברים, ולא כאן המקום לדון בהם."
היום, כחמישים שנה אחרי, נראה שבאואר חזר בו והוא אינו סבור שהשאלות שמעלה התנהלות היישוב והתנועה הציונית בזמן השואה הן "חמורות ונוראות", או לחלופין הוא סבור שהשאלות ההיסטוריוגרפיות הללו באו על פתרונן: היישוב והתנועה הציונית נהגו באופן סביר, וממילא לא יכלו לעשות דבר למען יהודי אירופה המושמדים.
אלא שהביקורת המצונזרת של ויזל דווקא מצביעה על מה שניתן היה לעשות ועל עומק החידלון של הנהגת היישוב בזמן השואה, שכן הוא שואל "מדוע לא הזהירונו?". "להזהיר" היה בתחום יכולותיה של התנועה הציונית והיא לא עשתה זאת. העניין חשוב במיוחד בהקשר של יהדות הונגריה, שכן כאשר הגרמנים כבשו את הונגריה במרס 1944 כל פרטי "הפתרון הסופי" כולל קיומה של אושוויץ היו ידועים במערב. דינה פורת אומרת שאחד ההסברים לאי הזהרתם של יהודי הונגריה הוא "שהיישוב לא הניח שתפקידו הוא לידע את יהודי הונגריה במה שלדעתו כבר ידעו". מסתבר שלא ידעו. בנוסף, גם אם סברו ביישוב שיהודי הונגריה יודעים, אזהרות כאלה התבקשו ולו רק מכורח הנסיבות, כלומר כהודעה של מנהיגות לאומית לבני עמה העומדים בפני קטסטרופה כזו. ההמעטה ואף הזלזול של הסוכנות היהודית בהודעות רשמיות באו לידי ביטוי בתגובתו של בן גוריון לביקורת שהטיחו בו הרוויזיוניסטים על איחורה של ההודעה של הסוכנות בדבר השמדת היהודים בנובמבר 1942, וכך הוא אמר "שלא היה צורך בשום הודעות בכדי לדעת שהיטלר ישמיד את היהודים: הכל כתוב במיין קאמפף".

וכך מסתבר מדבריו של ויזל שיהודי הונגריה לא ידעו. ניתן לראות זאת גם מעדותו של צבי גולדפרב (לימים ממייסדי קיבוץ פרוד) שעמד בראשה של מחתרת יהודית ציונית שהורכבה מחברי תנועות הנוער החלוציות שפעלה בהונגריה ערב הפלישה הגרמנית. גולדפרב ואחרים מחברי המחתרת הגיעו מפולין להונגריה ולכן היו להם ידיעות ממקור ראשון על מה שמתרחש. וכך הקבוצה נטלה על עצמה להזהיר:
"תבענו מהאנשים השכם והערב שלא ילכו מרצונם למקומות הריכוז שקבעו הגרמנים, שינסו לברוח להסתתר, אבל לא ללכת מרצון. עשינו ככל שיכולנו, ויכולנו מעט למדי, כדי להחדיר הכרה זו למוחות הנוטים, ללא תקנה, להשלות את עצמם".
היוזמה לפעולה של המחתרת היהודית בהונגריה באה מתוך הקבוצה עצמה. וכך השאלה העולה כאן לגבי התנועה הציונית היא באיזו מידה נשלחו הוראות או הדרכות פעולה ליהדות הונגריה. השופט בנימין הלוי הרשיע את קסטנר גם בשל העובדה שלא הזהיר את יהודי הונגריה, וכך הוא אומר בפסק הדין:
"הפצת הידיעות המוחשיות בין מנהיגי היהודים, ובעיקר הציונים בערי השדה. ובאמצעותם בידי ההמונים הייתה עשויה … להעמיד את המנהיגים ואת העם על הסכנה הממשית ולחסנם נגד תעתועי הכזב הנאציים … נוכח הברירה של אושוויץ היו היהודים כמנהיגים, כעם, מוכשרים לשקול מתך שיקול דעת מלא ונכון את הדרכים והאמצעים להגנה אי להצלה לפי תנאי המקום והזמן"
לא ניתן להגזים בחשיבותה של ה"ידיעה" של היהודים על הגורל הצפוי להם כגורם מרכזי בהצלתם. מערכת ההשמדה הגרמנית פעלה ביעילות בשל השינוע היעיל של היהודים למרכזי ההשמדה. סירוב של יהודים להתייצב בנקודות האיסוף, בריחה, הסתתרות וכדומה היו מחבלים בה. גם צביה לובטקין ויצחק צוקרמן ממנהיגי מרד גטו ורשה אמרו שהרגע שהכריע אותם לפעולה, כלומר למרוד, היה הרגע שהובהר להם מה הגורל הצפוי להם.
במקרה ההונגרי עניין הידיעה היה חשוב שבעתיים, שכן שם היו דרכים שונות בהם היה ניתן להציל יהודים: זיוף מסמכים, הברחה אל מעבר לגבול לרומניה – דברים שהמחתרת היהודית עסקה בהם. ברור שבכל הנוגע לאזהרה של היהודי כוחם של גולדפרב וחבריו היה מוגבל והיה סיכוי קטן שיהודים אכן יאמינו לחבורת הצעירים הזאת. וכך גם כלל לא בטוח שהיהודים היו מאמינים לקסטנר, אילו היה מזהירם. אבל אולי אזהרות שהיו מגיעות מבן-גוריון ומבעלות הברית ליהדות הונגריה היו יכולות להשפיע יותר.
וכך השאלה החשובה היא איננה מדוע קסטנר לא הזהיר את היהודים אלא מדוע בן גוריון לא הזהיר אותם. כאן צריך לראות כי לא רק במקרה ההונגרי לא ניתנו הזהרות, אלא אלו לא נתנו כלל. יהודה באואר מדבר על "חומות" שהפרידו בין היישוב בארץ ישראל לבין יהודי אירופה, אבל האם נעשה נסיון לפרוץ את החומות הללו? אחת הביקורות הראשונות שהושמעו ביישוב כלפי ההנהגה בעניין השמדת היהודים הייתה של קבוצת "אל דומי" שדרשה להקים מערך של שירות ידיעות ברחבי אירופה הכבושה. ברור שמערך כזה היה יכול לשמש הן לאיסוף אינפורמציה על מצבם וגורלם של יהודי אירופה, מחד גיסא, אך היה מאפשר גם להעביר אליהם הוראות והתראות מאידך גיסא. מערך זה לא היה זמין לסוכנות מפני שכלל לא הוקם וגם לא נעשה ניסיון להקימו. אבל ניתן היה להתריע גם באמצעים אחרים, למשל ניתן היה לשדר הודעות רשמיות באמצעות הרדיו של בעלות הברית. וזה כמובן מעלה את השאלות באיזו מידה בעלות הברית עצמן הזהירו את היהודים (במיוחד במקרה ההונגרי)? ובאיזו מידה דרשה הסוכנות מבעלות הברית להזהיר את היהודים? וכמובן האם דרשה הסוכנות היהודית מבעלות הברית לאפשר לה להזהיר את היהודים? בוודאי שהעניינים כאן אינם פשוטים ושאלת יחסן של בעלות הברית להשמדת היהודים אף היא שאלה היסטוריוגרפית "נוראה וחמורה". לי נראה שהתשובה לשאלה מדוע לא הוזהרו יהודי הונגריה אינה נעוצה בכך שלא היה ניתן להזהיר אותם, אלא בכך שהיישוב והנהגת הסוכנות לא ראו בזה את תפקידם, כלומר הם לא ראו עצמם אחראיים לגורלה של יהדות אירופה.
לסיום יש לשאול את השאלה מדוע ויזל בחר לגנוז את ביקורתו כלפי ההנהגה היהודית בכלל וזו של היישוב בפרט? אני יכול רק לנחש את התשובה, ואני מניח שבשנים שנכתב הספר, מיד לאחר השואה ולאחר הקמת המדינה, ויזל סבר שביקורת כזו עלולה לשחק לידיהם של האנטישמים וגם תחתור תחת הלגיטימציה של המדינה החדשה. היום המצב הוא שונה והגיע הזמן שנתמודד עם התקופה האפילה הזו בהיסטוריה שלנו.

מודעות פרסומת