על המיליטריזם הפאשיסטי של השמאל הישראלי

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2940414
על המיליטריזם הפאשיסטי של השמאל בישראל

המאמר המצורף אינו אלא קריאה להפיכה צבאית בישראל. כדאי להתחיל בפסקה המסיימת אותו:
"מהפכה או הפיכה צבאית הם סופה של כל דמוקרטיה. בכל פעם ששמענו על דמוקרטיה שנפלה שדודה בידי חונטה צבאית חשנו תימהון ודאגה, אבל הרגענו את עצמנו שבישראל זה לא יכול לקרות. מתברר שגם ישראל איננה חסינה מפני האפשרות הזאת. אלא שלא הצבא יהיה זה שיגרום למהפכה, אם תתחולל. ההנהגה הפוליטית שדוחפת עכשיו את הצבא למקום שבו עליו להתגונן על נפשו ועל ערכיו, היא שתחולל את המהפכה הצבאית היהודית הראשונה, שאולי כבר התחילה".
שימו לב, הצבא הישראלי נדחף להפיכה מפני שהוא מתגונן "על נפשו ועל ערכיו", כמובן מפני העם המתבהם. לצבא יש "נפש" ויש לו "ערכים". אם חשבתם שרק בית המשפט העליון שומר על הדמוקרטיה הישראלית, הרי מסתבר שגורם חשוב נוסף הוא הצבא הישראלי. אם זה לא מיליטריזם ופאשיזם, כנראה שאינני יודע מהם.
המאמר הקצר הזה מלא פנינים מהסוג הזה. וכך אומר בראל כי "גולן הזהיר, הוציא כרטיס צהוב קרא למנהיגות הפוליטית העיוורת להתבונן יחד אתו בפציינט הנגוע" וכי "לממונים על ביטחון המדינה נמאס מן הקרקס שהוא (נתניהו) מנהל. הם רואים עצמם אחראים למה שיקרה במדינה אם לא יעצרו אותו ואת חבר מרעיו בזמן".
לדעתי (או לתקוותי) המאמר הזה אינו מייצג את מה שאנשי הצבא חושבים, אלא רק את המיליטריזם הפאשיסטי של בראל ולצערי אולי גם של חוגים בשמאל הישראלי. בדרך כלל נוטים להתעלם מהפן הזה של השמאל בישראל, שמתחיל בעצם עם "תרבות הביטחון" של בן-גוריון, שגרסה שה"מומחים לבטחון" (ולא המוסדות הדמוקרטיים) הם אלו שצריכים לקבוע את ה"ערכים" וסדרי העדיפויות בחברה הישראלית. אלא שאז הפן הזה הובלע בשל האחדות בין האליטה הפוליטית לזו הביטחונית, ואי אפשר היה לגייס "מומחים לבטחון" שידברו כנגד הממשלה. דווקא הפלורליזם או הדמוקרטיזציה של החברה הישראלית יצרו את האופציה של הבחירה בין מיליטריזם לבין דמוקרטיה, וברור מהי בחירתו של בראל.

מודעות פרסומת