"החלום הציוני" של ארי שביט ושל השמאל הישראלי

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2956361

מי מפריע להגשמת "החזון הציוני" של ארי שביט והשמאל הישראלי? נתניהו והערבים.

אני חושב שמזמן לא קראתי מאמר שיש בו אוסף של קלישאות "ציוניות" כמו מאמרו של שביט. אפילו אני, שיש לי הרבה שעות קריאה של "ציונים" מכל הסוגים, הופתעתי, לא ידעתי שעוד נהוג לכתוב כך:

"מדינת ישראל היא נס. שום אומה אחרת לא עשתה את שאנחנו עשינו: להקים בית לאומי מחדש אחרי אלפיים שנה. שום דמוקרטיה מתקדמת לא הצליחה לשגשג כפי שאנחנו משגשגים: תחת הר געש. למרות כל הצרות, הבעיות, החסרונות, הקשיים והפגמים — החלום הציוני הוגשם. עם ישראל חי ומדינת ישראל חיה. לבנינו ולבנותינו יש בארץ אבותינו את שלסבינו ולסבותינו לא היה: ריבונות, חירות, קידמה. בהיותה מעצמה כלכלית, טכנולוגית וצבאית ישראל של המאה ה–21 היא מדינה חזקה, בטוחה ובוטחת, אשר יכולה לעצב את גורלה במו ידיה ולצעוד אל עבר עתיד מזהיר."

בקיצור, ייסדנו או היינו על סף ייסודה של אוטופיה, בלשונו של השר הפורש גבאי, ייסדנו את "הבית השלישי", וכרגע ה"חלום הציוני" הזה בסכנה. כמובן את החלום הזה מסכן היום נתניהו, ואין צורך לחזור ולומר כיצד הוא מסכן אותו, הרשת מלאה בתיאורים גרפיים על כך. הנקודה היותר מעניינת היא שלפי שביט ייסדנו כבר את האוטופיה (עד שהגיע נתניהו וקלקל אותה). וכך מתרפק שביט על המנהיגות שהייתה אז לעומת זו הרופסת של היום:

"מדינת ישראל נוסדה על ידי אנשים אמיצים ונועזים, שלא היה בהם פחד ולא היתה בהם שנאה ולא היה בהם ייאוש. במצבים הקשים ביותר ובשעות המאתגרות ביותר הם זכרו לאן אנחנו הולכים, הפגינו ביטחון עצמי ושמרו על קור רוח. הם האמינו בעם היהודי וביכולתו לעשות את הבלתי אפשרי. הם האמינו בישראלים וביכולתם לנצח ולהצליח כנגד כל הסיכויים".

בקיצור, את האוטופיה ייסדו בן-גוריון ומפא"י. שימו לב ללשון, אני קצת תמה על ארי שביט, אני חושב שקטע מסוג כזה היה יכול להכתב בפראבדה בשיאו של פולחן האישיות של סטאלין. טוב, אז נתניהו הגיע וקלקל את האוטופיה, את "החלום הציוני". אך מסתבר שהוא לא מקלקל לבד, גם הערבים מקלקלים:

"אבל היום ישראל הולכת ומתרחקת מהחזון הציוני ומהתובנה הציונית. היום ישראל מידרדרת לעבר מציאות של מדינה דו־לאומית, שבה היהודים עתידים להיות למיעוט. אין גבול שיחצוץ בינינו לבין שונאינו. אין מרחב מוגדר שבו אנחנו הרוב המכריע. הרפובליקה הישראלית והדמוקרטיה הישראלית נמצאות תחת מתקפה. הולכת ומיטשטשת הזהות של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וציונית. "

מהי הסכנה ל"חזון הציוני"? יותר מדי ערבים. "אין גבול שיחצוץ ביננו לבין שונאינו, אין מרחב מוגדר שבו אנו הרוב המכריע" מי זה "אנו"? כמובן היהודים. ומי הם "שונאינו"? בין מי למי צריך לשים גבול? שביט ממשיך ומסביר:

"אין זמן, ישראלים, אין זמן. אם תהליך ההתנחלות יימשך, בתוך עשור יחיו ביהודה ושומרון יותר מ–700 אלף מתיישבים ולא ניתן יהיה להפריד בין הפלסטינים לבינינו. החיים ללא הפרדה וללא היפרדות עם תומכי חמאס ותומכי דאעש יהפכו במוקדם או במאוחר לגיהנום"

מסתבר שהפלשתינאים הם "שונאינו" והם "תומכי חמאס" "ותומכי דאעש". ניתן כמובן לשאול את שביט אם הפלשתינאים הם "תומכי חמאס" ו"תומכי דאע"ש" ואסור לכלול אותם במסגרת ישראל, מה ההיגיון להציב את החמאס ודאעש במרחק עשרה ק"מ מכפר סבא? אבל זו השאלה הפחות חשובה. חשיבותו של הקטע הנ"ל היא דווקא במה שמרומז ולא כתוב בו בצורה גלויה: מה עם הערבים החיים בתחומי הקו הירוק? גם הם מזדהים ומזוהים כפלשתינאים. האם גם הם "שונאינו" ו"תומכי דאעש וחמאס"? האם גם הם מפריעים להגשמת "החלום הציוני" של שביט? האם "אנו" צריכים להפרד גם מהם? בקיצור, האם שביט הוא תומך בסתר של ליברמן?
וכך חזרנו, איך לא, לליברמן. השמאל יצא למסע הנוכחי בעקבות מינויו של ליברמן לשר ביטחון, ואנו חוזרים אליו כאדם שבידיו הפתרון להגשמת ה"חלום הציוני"

אז , חברים יקרים, על מה המהומה?

מודעות פרסומת